14 מרץ 2021

המאמר הזה נכתב בעקבות פוסט שפורסם בפייסבוק על ידי עורכת דין איימי בכור-בוני לרגל יום האישה 2021. צילום מסך של הפוסט מצורף למאמר זה.
מתוך אותו פוסט אני רוצה להתייחס לשורה אחת שנכתבה בו: “המשרד שלי מושתת על תרבות ארגונית נשית, עובדות בו רק נשים”.
אם זה לא נראה למישהו מספיק מקומם, תארו לכם שאני הייתי כותב: “המשרד שלי מושתת על תרבות ארגונית גברית, עובדים בו רק גברים”. איזה רעש תקשורתי משפט כזה היה מייצר? איזה פסק דין היה ניתן במקרה כזה?
חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ”ח-1988 קובע בסעיף 2(2): “לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם…” אפליה מגדרית היא אפליה אסורה על פי חוק.
סעיף 2(ג) לאותו חוק קובע סייג: ” אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה”.
סעיף זה אינו חל ואינו יכול לחול על משרד עורכי דין, אלא אך ורק על מקרים יחודיים הנובעים מצורך מיוחד להעסיק נשים דווקא או גברים דווקא ולא ניתן שלא להיזכר בשני פסקי דין מעניינים בנושא.
פסק הדין הראשון הוא דיון נא/3-8 (ארצי) מדינת ישראל נ’ חברת גסטטנר ישראל בע”מ פד”ע כד 65.
מדובר היה במודעה שפרסמה חברת גסטטנר: “בוא והצלח איתנו אם אתה נציג מכירות מעולה. זו ההזדמנות שלך. אנו מחפשים את הטובים ביותר להרחבת מערך המכירות שלנו. הכישורים הדרושים: יכולת ניהול מו”מ. יחסי אנוש טובים. נסיון מתאים במכירות”.
בעקבות פרסום המודעה הוגש נגד חברת גסטטנר כתב אישום על עבירה בניגוד לסעיף 8 לחוק הנ”ל, הקובע: “מעסיק או הזקוק לעובד, לא יפרסם מודעה בדבר הצעת עבודה או שליחה להכשרה מקצועית אלא אם כן הצעת העבודה צויינה בלשון זכר ובלשון נקבה, בין ביחיד ובין ברבים, וכן לא יפרסם מודעה כאמור שיש בה משום הפליה על פי הוראות סעיף 2”.
הטענה של גסטטנר היתה שמדובר בעבודה הכוללת עבודת סבלות והרמת משאות כבדים ולכן מיועדת לגברים. בית הדין דחה את הטענות הללו בנימוק שהנושא הזה כלל לא אוזכר במודעה וגם אם היה מוזכר, לא בטוח שזה היה משנה. בסופו של יום חברת גסטטנר הורשעה.
בית הדין הארצי קבע כי המבחן צריך להיות אוביקטיבי, ולא סוביקטיבי. במלים אחרות – לא דעתו של מציע העבודה היא הקובעת, אלא מבחן אוביקטיבי. לסייג הקבוע בסעיף 2(ג) לחוק יש לתת פירוש מצמצם, כלומר רק עבודות שעל פי מהותן ואפיין הן מיוחדות לבני מין אחד בלבד, ניתן לאיישן בבני אותו מין.
פסק דין מעניין אחר שדחה תביעה בגין אפליה הוא דמ (ת”א) 16079-02-16 פלונית – כל דגן בע”מ (פורסם בנבו מיום 12.07.17).
מדובר היה במאפיה שפרסמה מודעה בזו הלשון: “למאפיה בחולון עובדים למשמרת לילה בשעות גמישות – עבודה בייצור ואריזות !!! 052-2680665”.
עורכת דין עצמאית ענתה למודעה ובשיחת טלפון עם מנהל המאפיה מסר לה הנ”ל כי העבודה לא מיועדת לנשים. בשל כך הגישה אותה עורכת דין תביעה לפיצוי בגין אפליה על פי חוק.
המאפיה טענה שתי טענות: א. התפקיד דורש הרמת משאות כבדים, כוח פיזי ומאמץ מרובים. ב. פניית עורכת הדין לא נעשתה בתום לב לצורך חיפוש עבודה במאפייה, אלא מתוך כוונה ומטרה “לחפש תביעה” ולהכין עבורה רקע משפטי מתאים, תוך ניצול הכשרתה ועיסוקה כעורכת דין.
בית הדין קבע שעורכת הדין אכן נהגה בחוסר תום לב, לא הביעה תרעומת על מה שנאמר לה, סיימה מיד את השיחה, לא ניסתה לשכנע כי היא מתאימה לעבודה ולא באמת ניסתה להתקבל לעבודה. בנסיבות אלו התביעה נדחתה.
לסיום חשוב עוד לזכור שחוק שוויון הזדמנויות בעבודה חל על רק על מקומות עבודה המעסיקים 6 עובדים ומעלה, אך יחד עם זאת, עקרון השוויון חל גם על מקומות עבודה המעסיקים פחות מ-6 עובדים, מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומכח עקרון תום הלב.

הכותב: עו”ד אליהו ריכטר