בתאריך 22.09.19 הוכרע (לפחות בשלב הזה) בבית המשפט העליון במסגרת תיק בע”מ 7628/17 ויכוח פסיקתי שנמשך זה יובל שנים בשאלה האם ניתן או לא ניתן לכרוך את נושא מזונות ילדים בבית הדין הרבני במסגרת תביעה לגירושין.

השאלה מתחילה בחוק עצמו. סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) שנחקק בשנת 1953 קובע כך: “הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג”.

לכאורה לשון החוק ברורה. כתוב במפורש בחוק שברגע שהוגשה תביעת גירושין על ידי הבעל או האישה, ניתן לכרוך אליה את נושא מזונות הילדים. הבעיה היא שכמו בהרבה מקרים, למרות שלשון החוק לכאורה ברורה, בית המשפט מפרש אותה אחרת מהפרשנות המילולית הפשוטה.

פסק הדין המרכזי בנושא זה ניתן עוד בשנת 1969 – בר”ע 120/69 שרגאי נ’ שרגאי, פ”ד כג(2) 171 (1969). הילדים מאותו פסק דין צריכים להיות היום אנשים מבוגרים, אך פסק דין שרגאי ממשיך להיות מוזכר שוב ושוב עד היום כל אימת שנושא כריכת מזונות ילדים לתביעת גירושין, עולה.

פסק דין שרגאי קבע שיש לעשות הבחנה בין תביעה להשבת מזונות שהורה הוציא או אמור להוציא עבור הילדים בגין פסק דין שכבר ניתן או בגין זכאות אחרת למזונות שאין עליה מחלוקת – סעד אותו ניתן לכרוך לתביעת גירושין בבית הדין הרבני, לבין תביעת מזונות ילדים סטנדרטית, תביעה בה נבדקים צרכי הילדים – סעד שאותו לא ניתן לכרוך לתביעת גירושין.

מאז פסק דין שרגאי שניתן בשנת 1969 ניתנו כמה וכמה פסקי דין בבית המשפט העליון, חלקם אישררו הלכה זו ובחלקם נכתב לכל הפחות באמרת אגב ההיפך מהלכה זו.

במהלך השנים אף ניתנו פסקי דין שניסו למצוא דרך ביניים: מחד, ניתן לכרוך את נושא מזונות הילדים לתביעת גירושין בבית הדין הרבני, מאידך, אין בכך בכדי לחסום דרכו של הורה להגיש בשם הקטין תביעת מזונות בבית משפט לענייני משפחה.

פסק דין שראוי להזכיר הוא בג”צ 5933/14 מיום 11.09.14, שהצית שוב את הויכוח, קבע שניתן לכרוך מזונות ילדים לתביעת גירושין ואף הביא לקביעת דיון נוסף באותו עניין בו נקבע כי אמנם ניתן לכרוך מזונות ילדים לתביעת גירושין אך אין בכך בכדי למנוע הגשת תביעה עצמאית למזונות ילדים בבית משפט לענייני משפחה.

לבסוף ניתן פסק הדין האחרון שהוזכר בפסקה הראשונה למעלה. דעת המיעוט באותו פסק דין סברה שיש לסטות מהלכת שרגאי ולאפשר כריכת מזונות ילדים בתביעות גירושין המוגשות לבית הדין הרבני.

אחד הנימוקים של דעת המיעוט היה שעל אף החרפת מירוץ הסמכויות בין בית המשפט לענייני משפחה לבין בית הדין הרבני, יש להעדיף את תכלית של מניעת כפל הליכים והסדרת כלל ענייני הזוג בערכאה אחת כמו גם סיום מהיר של מחלוקות הצדדים.

בכל הכבוד הראוי, אנו סוברים אחרת מכמה סיבות. ראשית יש לזכור שנקודת המוצא בין הערכאות היא שונה. הסמכות לדון בענייני גירושין נתונה באופן בלעדי לבית הדין הרבני ולכן רק הוא יכול לדון בכלל ענייני בני הזוג. לו היתה סמכות כזו גם לבית משפט לענייני משפחה, ניתן היה אולי לערוך השוואה.

שנית, סכסוך יסתיים כשהמחלוקת הארוכה ביותר בין בני הזוג תסתיים. ניקח למשל בני זוג ללא ילדים שצריכים להתגרש ולהסדיר את העניינים הרכושיים בלבד.

אפשרות אחת היא ששני הנושאים ידונו בבית הדין הרבני. אפשרות שניה שנושא הגירושין ידון בבית דין רבני ונושא הרכוש ידון בבית משפט לענייני משפחה. האם העובדה שהדיון יפוצל בין שתי ערכאות תאריך את משך ההתדיינות? התשובה היא שאין שום קשר.

הצדדים יכולים להתגרש מהר ולסיים את העניינים הרכושיים לאט או להיפך. בכל מקרה הפיצול עצמו לא יהיה זה שיאריך את ההתדיינות ואיחוד הדיונים דווקא בבית הדין הרבני לא יהיה זה שיקצר את ההליכים.

מאידך, נושא מירוץ הסמכויות דווקא הוא נושא שאסור להחריף אותו מאחר והוא זה שמחריף את הסכסוך. אולי אפילו יש לתקן את החוק ולקבוע מה יהיו הסמכויות של כל ערכאה. למשל אם לבית הדין סמכות בלעדית בנושא הגירושין, לבית המשפט לענייני משפחה תהיה סמכות בלעדית באספקטים אחרים של הליך הגירושין.

נושא אחרון בקשר עם דיון במזונות ילדים בבית הדין הרבני, כידוע מזה כמה שנים חובה על בני הזוג לפתוח בהליך ישוב סכסוך טרם הגשת תביעות. במסגרת זו נקבע בחוק כי כל אחת מהערכאות יכולה לתת כל סעד זמני כולל בנוגע למזונות ילדים.

יוצא שבעוד שבצורה ברורה לא ניתן היום לכרוך את מזונות הילדים לתביעת גירושין בבית הדין הרבני, כאשר מדובר במזונות זמניים, לבית הדין סמכות לדון בנושא. אמנם מדובר “רק” במזונות זמניים עד להכרעה סופית, אך הכרעה סופית יכולה לקחת הרבה זמן ואם לא די בכך, מזונות זמניים בהרבה מקרים מסמנים בקירוב את המסקנה הסופית של התיק, כך שהרבה מהעוקץ של פסק הדין האחרון פשוט כהה ויש לתת על כך את הדעת.